הציווי ״דע את עצמך״ מתעורר אל מול מצוקה ותקלה. מופיע כצעקה. ציווי שדורש בכל זמן לשוב ולהתעדכן. ציווי שאדם יכול לומר רק לעצמו, ולא לאחר. שהרי ככל שתדע את עצמך יותר כך תשתחרר מעצמך.

הסקרנות שעניינה הפניית המבט החוצה פונה כעת פנימה. מחפשת צידוק עצמי ותיקוף פנימי. מכונת החיים המודעת, המכניסה ופולטת ללא הרף, החלה לפעול. מיתוסים נבראים, אידאות נחשבות, ערכים מוכרעים בכור המצרף של הנפש. עידן ההיסטוריה והמדע, הרפלקסיה והחטא, מגיח. העידן שבו הפך האדם למידת הדברים החל. (העידן אנתרופוצנטרי והאנתרופומורפי.)

האדם ניצב מנגד לטבע, מבקש לרתום את כוחות הטבע לטובת כוחות המחשבה. עד שאין בהם צורך יותר. המציאות הופכת חלום אידיאלי מסויט. חלום שמונע מהפחד להתעורר. מהפחד לאבד את המובן והמשמעות שמעניקים הביקורת והשיפוט. פחד לאבד מהעוצמה שבשליטה. המכונה האנושית, המתקפת את עצמה ואת עולמה מתוך עצמה, מתעצמת והופכת להקשר כולו, נסוגה מהשלכות פעולת הידיעה.

מה יכול אדם לומר רק לעצמו? (התשובה: את האמת)