מנחם גולדנברג, נ. 1968, נשוי למיכל ואב לאסף ואלה.
פילוסוף, ושכיר-חרב של המחשבה.
מרצה לפילוסופיה ותרבות המערב במוסדות להשכלה גבוהה מזה כ-20 שנים, כמו גם במסגרות פרטיות. עורך (משותף) של כתב העת (הדו-לשוני) מעקף - לפרפורמנס ומחול (Maakaf.co.il),
כותב על פילוסופיה ואמנות.
חומרים ניתן למצוא באתר (הלא מעודכן) שלי: menahem.net
חומרים מהשנים האחרונות אפשר למצוא גם באתר Academia.edu
2022, ״הלילה ירד והרוח נשבה״, ספר פילוסופיה לילדים, הוצאת מטר
אבינועם שטרנהיים, נ. 1983, אמן רב תחומי- פסל, צייר, רשם ומוזיקאי, בוגר תוכנית ה-MFA בצלאל. פעיל בסצינות האמנות והמזיקה של תל אביב מזה כ-17 שנה. מציג בתערוכות רבות בניהן מוזיאון הרצליה (2013) מוזיאון פתח תקווה (2015) ובתערוכת NORD-ART שבגרמניה (2016).
גיטריסט להקת "לבנון" ו-"suicidal furniture", איתם הוציא כשבעה אלבומים.
ניתן לראות אמנות שלי באתר avinoamsternheim.com
את המוזיקה שלי ב"לבנון" ניתן לשמוע בספוטיפיי
ו-"suicidal furniture ניתן לשמוע בסאונדקלאוד
הסיפור שלנו
קלפי הפסיכוסופיה הוא פרויקט פילוסופי-אמנותי משותף של אבינועם שטרנהיים (אמן) ומנחם גולדנברג (פילוסוף). מפגש בין שני יוצרים.
זו יצירה שצומחת מהתכה-יחד של תוכן ויזואלי ותוכן קונספטואלי; אמולסיה של חוויה מיסטית עם פילוסופיה ואמנות. מסע שהחל לפני כ- 15 שנים והבשיל לפרויקט משותף. מסע ארוך שנים שהמקור והעניין שלו הם הפעולה היוצרת והאמונה בצדקת הדרך.
מסע ארוך שנים במהלכו הלכה והתבררה המוטיבציה: לשים פילוסופיה ואמנות - באופן ליטרלי - בידיים של אנשים, לשימוש יומיומי, מתוך עניין אישי.
המצוקות היו זהות. שאלות של ׳חיים ומוות׳: אודות מה שקיים ומה שנעלם ומתכלה. טקסט שנשכח, פסל שחזר לסטודיו. שאלות אודות משמעות שנעלמת, מובן שחמק, פצעים פתוחים וכאלו שכבר הגלידו. כיצד הופכים את עצמך, את האינטרסים האישיים, התשוקות והחרדות הפרטיות, את המחוות הייחודיות, את הקיום החד-פעמי למופת ודוגמא, למשהו שראוי לתצוגה בפומבי? למשהו שראוי להתקיים - להמשיך ולשרוד - בפומבי? כיצד פנטזיה הופכת ממשית, מופיעה בעולם? כיצד היא הופכת מניע לפעולה אצל מישהי אחרת, שבתורה בוראת מציאות עבור מישהו נוסף, וכך הלאה וכך הלאה וכך הלאה. מה אפשר לתת, להציע, למי שיש להם הכל? למי שחיים בעידן של שפע ועודפות? לאלו שעבורם הפנטזיה נמצאת בהישג יד? איך אפשר להשפיע, לתמוך ולעודד ולעשות את הטוב. להשאיר חותם עכשיו ועבור הנצח. לקשור עצמנו בגורלם של אחרים.
קלפי הפסיכוסופיה נוצרו, בראש ובראשונה, מנסיבות החיים הספציפיים שלנו, מחוויות הבדידות וההתעלות שבסטודיו לחוויות ההתעלות והבדידות שבתצוגה ובמופע. קלפי הפסיכוסופיה נחשבו, צויירו, ונכתבו מנקודת מבט עכשווית. מתוך התעקשות על האקטואליות והרלוונטיות של המחשבה היוצרת. במובן זה קלפי הפסיכוסופיה אינם מבקשים ׳רק׳ להפגיש אותנו עם ׳ידע עתיק׳; אלא להיפך, הם מעוניינים לרתום את הידע העתיק (ולמען האמת כל ידע שהוא: עתיק, חדש, מיסטי, מדעי, מדומיין) לשימושנו ולטובתנו. להביא ׳אותם׳ לפגוש אותנו, בתנאים שלנו, במציאות שלנו.