המסע אל הלא נודע והמפגש עם צורות חיים אחרות מתארגן כידע. אנו נחשפים למרחב המשותף של הקיום והמחשבה שמארגנת אותו. ובתוכו למה שיכול להימסר ולהיקלט. כל גוף אוצר בתוכו מסרים, כל עצם קולט ומשדר. במרחבי החלל העמוק הגוף עצמו הופך איבר חישה ומסירה: ״גוף תקשורת״.

תקשורת היא תכונה של המשותף. היא מכילה את הקליטה, העיבוד והמסירה של מה שתמיד-כבר קיים עבור כולם - גם אם לעיתים נתפס רק על ידי האחד. היא מעלה שאלות יסוד אודות מרחב התדרים שבהם המחשבה מתארגנת ופועלת. ובהתאם, שאלות אודות הגישה שלנו למצב הקיומי. אודות הנכונות והאחריות שלנו לקלוט ולשדר. להיות-בזיקה עם מה שהוא לא אנחנו.

תקשורת עוסקת במגע עקיף: מסר. במה שמוצפן ומקודד ומעוכל בכדי שיהיה נכון למסירה ולחלוקה. במה שמבקש להיקלט ולהיות מפוענח. וכל תקשורת נותרת חשופה וכפופה לנסיגה ולשארית של הפליטה והמסירה. היא עוסקת במשאלת לב, באכזבה ובגאולה. מנכיחה את היחסים הלא-פרופורציונלים והלא- סימטריים שמתקיימים במשותף.

תחנת הממסר פועלת מעבר להגיון של איכות או כמות, מעבר להגיון של מוען ונמען. מעבר להגבלות של הפיזי והחושים. מעבר לשליטה ולבעלות על המסר. ובכל זאת קונקרטית. תמיד ספציפית. מבקשת למסור משהו עבור מישהו. מקדמת את המפגש והמגע הטלפתי של המחשבה.

עלה על התדר ושדר את המסר.