מלכת הידיים היא אם כל הכרה. מחוללת היש מהאין. מאפשרת, מלווה, דואגת, ופועלת לכך שהפוטנציאל לא יונח לשווא, שהעבודה תישא פרי, תראה אור יום, באופן ייצוגי וראוי. הפקה קשורה לתוצר - להמשך הקיום: היותו בר חלוף, נתון לשינוי ופגיעה, כפוף להפקה ודאגה. היא כמו מתבוססת בניסיון, באיסוף ושימוש בתוצרי המחקר והניתוח, בתיווך וגישור, במגנון ובפרטים הקטנים. ההפקה אחראית ליישום של הידע בעולם והפיכתו לספציפי וקונקרטי, רלוונטי ואקטואלי.

הפקה היא מרחב ה׳פוליטיקה של הידע׳. היא אינה אדישה לתככים ולמזימות הנחוצים להכרת החיים, ובעיקר לחיים עם הכרה. היא מבקשת להסדיר ולארגן את החוויה מבעוד מועד, בכדי לאפשר פניות וזמינות לחוויה לנבוע, ולאחרים לחוות במועד.

ההפקה עושה שימוש בכוחם של אחרים, למען אחרים. היא מארגנת ומסדירה את התשוקות והעונג שבידע, את הפיתוי והגירוי שבמעשה ההכרה. מדגישה את הצורך לעבוד יחד, לרקום קשרי עבודה, לנצל משאבים והזדמנויות, לרתום יכולות מרובות ליצירה אחת. לקיים אנסמבל של פעולה יוצרת. לארוג את מלבושי השפע, הפאר והיופי של היצירה האנושית.

במצב העניינים הנוכחי שבו אנחנו מפיקים את עצמנו (את היומיומי והרגיל) כאטרקציה. מלכת הידיים מבקשת לחזור ולהזכיר שידע ויצירה שייכים למשותף, לפומבי, לאנושי. היא מבקשת לפעול מאחורי הקלעים, בכדי לקשור את הידע לחוויה ולחיים, לנראות ולהופעה. לנוכחות ולשימוש ולאפקט. היא מבקשת להיות ביטוי העוצמה שביצירה: החזקה-יחד של מכלול ההופעה של התופעה.

כל ידיעה היא סוג של נביעה (פואזיס), אופן של הפקה.