התקלה קוטעת את התנהלותם השלווה והרציפה של מנגנוני ההסדרה וההפעלה של החיים. משהו לא עובד. משהו נסדק ומופר ב׳סיפור הכיסוי׳ של המציאות. התקלה מפסיקה את הפעולה. מסיטה את מהלך העניינים. מעמידה אותנו מול האין. קוראת לנו לעצור ולהתייחס. להתחייב ולהשתנות. לתקן. שכן תקלה היא אירוע שגורר אחריו רצף של שיבושים.

התקלה מנתקת את פעולת הדברים מההקשר ומאפשרת להתייחס ולבחון את הזיקה ביניהם. בכדי להתייחס ולבחון את עצמנו ואת מקומנו בעולם. את מידת הסיבולת שלנו. מה הדבר עושה? לשם מה? ומה האינטרס שלנו? תקלה היא צורת תקשורת ׳בעייתית׳ ולא מובנת, שמעוררת את החרדה והתקווה שמלוות את הפעולה. התקלה מעוררת תשומת לב ועניין, ומפעילה את הלוגיקה של הדאגה, כמו רגע פרטי ומקומי של התפכחות, של משבר אמונה.

תקלה תמיד נחשבת אל מול תוצאה/תוצר/תכלית, ולא אל מול הפעילות עצמה. במובן זה התקלה עומדת מנגד לניוון. מנגד להכחשה, להסתרה ולטשטוש בשם הנוחות ו׳הסדר הטוב׳. מנגד לפעילות שמתענגת על עצמה, ושאינה מחויבת לתוצר. התקלה עוזרת להבחין בין פעילות ופעולה, בין יצירתיות ויצירה.

החיים הם מסע של שיבושים ותקלות. השיבוש והתקלה הם עוד אחת מהאפשרויות של הרגיל להופיע. להתקיל אותנו. הם חושפים את ׳חופש הבחירה׳ של האירועים להתהוות מעבר למנגנוני השליטה וההסדרה שקבענו עבורם. הם מלמדים אותנו לקח באשר לאשליית הקיום. מאלצים אותנו לחרוג מעבר להרגלים, ומעבר למובטח.

אם לא עושים - אין תקלות.