לדברים יש טעם. טעם הוא עניין של מגע ועניין. של הסדרת היחסים בין החוץ והפנים. פונקציה אסתטית של הכרה. של יצירת משמעות לדברים מתוך קישור שלהם להנאה הפרטית גרידא המופיעה בפומבי. לכן טעם יכול לשמש מקור להתבחנות אישית, וליצירת זהות חברתית. מניע לשכלול הכשרים הנפשיים הייחודיים.

טעם מציין רגישות ותשומת לב לפרטים ולהתאמה שלהם יחד. לכן טעם משמש גם כסיבה והגיון לדברים. סיבה והגיון של משמעות קיומית. טעם הוא האופן שבו דבר מה ספציפי - אקראי ומקרי - הופך קונקרטי וראוי: הכרחי וקבוע. בתוך המשחק החופשי שמתיר לנו הפנאי, ישנם רגעים שמתכנסים תחת רגש של הנאה וסיפוק, רגעים שמבקשים להמשיך ולהתקיים, לחלוק קיום משותף. עניינו של הטעם הוא בלעורר ולהותיר רושם. לייצר ולקבוע מידה וערך להנאה. להפוך אותה למשותפת, מבלי להתווכח, ובשם הסקרנות.​

עד כמה שהטעם נותר קשור ליצר הטבעי של הסקרנות הוא משמש כמנגנון התפתחות, הכרה ובניה של האני והסביבה; ככל שהטעם מנותק מהסקרנות וכרוך אחר התענגות פרטית הוא הופך מצומצם, סכמטי, אידיאולוגי, מנגנון להשלטת סדר ומשמעת, לעיצוב החיים, להימנעות ובריחה (אסקפיזם) מעצמך ומאתגרי השעה.

האם יש טעם בדברים שאתה צורך?