תחילתה של ההכרה במפגש עם דברים - עם מה שקורא לנו ודורש את התייחסותנו. במפגש עם המוזר, המסתורי, המגרה והמפתה. מפגש אירוטי עם מה שמראה ומסתיר את עצמו לחליפין. מפגש שמעורר את היצר הבסיסי והראשוני של כל תודעה אורגנית: סקרנות.

סקרנות היא רגע של היות על הסף. בין הלם ופליאה, בין משיכה ורתיעה. על מפתן הסיפור שמתחילים לספר על העולם ועל החיים. סיפור שבו המכיר כרוך במוכר, החושף כרוך במה שנחשף. במובן זה פעולת הידיעה היא לעולם אישית, והיא אינה נטולת אופי.

הסקרנות היא אינסטינקט בסיסי שמאפשר לנו להתפתח. לחרוג מעבר לעצמנו, להרחיב את גבולות עולמנו. זהירות לצד תעוזה, חוסר אונים והססנות אל מול תשוקה ודחף, ומעל לכל אורך רוח, סבלנות, ונכונות להתמסר. סקרנות אינה אלא הדרישה לחוות את הידע באופן אישי.

כל הכרה היא פעולה יוצרת