הקיום הוא מחזור אינסופי של יצירה והרס; של תקומה והתכלות. של זרימה אינסופית ומחזורית. ׳מעגל החיים׳: יום רודף יום; עונות השנה מתחלפות וחוזרות; ערות הופכת שינה וחוזר חלילה; ההיסטוריה שחוזרת על עצמה. קיום הוא תמיד אופן של חזרה, דרך ביטוי: סגנון חיים, דפוסי התנהגות, הרגלים.

קיום אינו אלא החזרה של ההבדל.

הפרספקטיבה של השיבה הנצחית - של מחזוריות הקיום - מאפשרת להיחלץ מתפיסת זמן ליניארית מתפתחת ומתקדמת. היא מאפשרת לבחון את דפוסי ההתנהגות וההרגלים שנוצרו במהלך השנים, ללא חרדה, באופן כמו אובייקטיבי, מעבר לפחדים ולדאגות של חיי היומיום המוגבל.

מאחר ואין מה שיעניק ערך קבוע ומוחלט לרגעי הקיום, הדרך לייצר משמעות היא לחשוב על כל רגע/פעולה כאילו היית נידון לחיות אותה שוב ושוב. כמו בטקס, ריטואל. להפנים את נצחיות רגע ההווה.

הכל קבוע והרשות נתונה.