פעולת המחשבה והידיעה הגם שנובעות ומתארגנות באופן אישי ופרטי, אינן שייכות לפרט, אלא למשותף. לפיכך נקבעת תכלית ההכרה ביצירת ידע אובייקטיבי, כלומר בהפיכת הידע לאובייקט, למה שאפשר לחלוק ולמסור. פתיחה של מרחב המאפשר לנקודות המבט הפרטיות והאישיות שלנו להיפגש, להתקיים ולפעול יחד, תחת הסכמה. מרחב המאפשר לנו להתגייס, לוותר, להקריב, לתרום את חלקנו, לדמיין ולקוות. לחלוק גורל משותף, תוך עזרה הדדית.

מרחב האובייקטיביות מאפשר לראות בתוצרי ההכרה ׳אובייקטים של מחשבה׳ - דברים בעולם. אובייקטים שנושאים איתם מטרה ושליחות. נקודת חיבור של האדם והעולם מעבר לכל מובן ומשמעות, מעבר להגדרה וסיווג. מתוך תחושת שייכות ושותפות. לכידות המייצרת קשיחות, נוקשות ועוצמה. ויחד עם זאת מעגל פתוח, בתנועה מתמדת תחת השאיפה להפוך סמל: אחדות של צורה ותוכן. צורה עם סטייל. צורה השייכת לטבע הדברים עצמם.

הידיים שאוחזות האחת בשניה, מייצרות שוב ומחדש מרחב עבודה עבור המחשבה להתארגן ולייצר משמעות ומובן, באופן מוחלט ופתוח. מתאחדות כדי לאחוז בפטיש - כלי עבודה, שמחזיק בשתי קצוות הפעולה: הרס ובניה. זו אינה אובייקטיביות שמבקשת לבטל את הסובייקטיביות או להתגבר עליה, אלא כזו שמבקשת לארח אותה במלוא הפוטנציאל שלה כחלק ממערכת משותפת. למצוא לכל אחד מקום ותפקיד. אופן של ידיעה שמותיר את החלקים גדולים מהשלם.

אחד למען כולם וכולם למען אחד.