עולם של תככים ומזימות, של פוליטיקה וכסף, של אינטרסים ומניעים זרים ונסתרים מעוררים חששות, פחדים, ספקנות וחשדנות. לא נותנים מנוח. בעידן של ציניות הפעולה מתחילה באדם ה׳לא-תמים׳. חשיפת האמת הופכת לא פעם לחשיפת הלכלוך, לעיסוק ברפש, להתבוססות ביחסי כח. הצורך בידע הופך לתאווה המתארגנת סביב ׳פיסת מידע׳. מרחב האפשרות נתפס מבעד לפרספקטיבה של ניצול הזדמנויות, והופך קונספירציה.

נקודת המוצא: כל דבר יכול להיות משהו אחר ממה שהוא; יותר או פחות, חסר או בעל חשיבות. כל דבר מסתיר ומגלה מעצם הנוכחות שלו. לכל דבר יש סיבה; לכל פעולה יש מניע; לכל אדם יש נקודת תורפה; כל פעולה משאירה עקבות. אנו הולכים בעקבות הרמז והתעלומה, בעקבות ה׳יש׳ החלקי: מהסוד אל העובדה. אל מה שצריך להשלים, לחבר לעוד עובדה, לשבץ אל סיפור חדש. אל אזורי הספר של החוק והמוסר, של ההכרה והתפיסה, בהם הדמיוני והממשי מתעצבים למציאות.

הבלש נצמד לעובדות. למה שדורש השלמה, הצבה בתוך הקשר. זה סוג של משחק, אתגר, שבו הדברים הם חומר גלם להתארגנות שתחשוף את הגיון הדברים, מתוך ההתנהלות וההתנהגות שלהם בעולם. מעבר לאמת ולשקר, לטוב ולרע, המציאות היא רשת של עובדות שמתארגנות דרך סיפורים. והבלש יודע שסיפור שנשען על עובדות הוא סיפור אמיתי. סיפור שעובד. כי למרות שלעובדה אין משמעות - אלא דרך הסיפור שבו היא מוצבת - יש לה הגיון.

המח מתוחכם והגוף לא משקר