דובר המתים עומד לצד הדרך מוכן וזמין לכל פניה ושאלה. למי שיעז לפנות, למי שיעז להקשיב. מחויב לפניה עצמה (ולא לפונה) ולסיפור שיש להשיב. מחוייב לפומבי, לקהל.

דובר המתים שייך כפונקציה למרחב המשותף של המחשבה. הוא נטוע בעולם כמי שיודע שמבעד לכל שאלה ועניין מסתתר אינטרס אמיתי וכן. נושא דרשה ומביט במסיכה כמי שיודע שכל הדברים מופיעים ומתארגנים כסיפורים. מופיעים ומתארגנים בכל פעם באופן שונה, בהתאם לנסיבות החיים ולמי שחי אותם. מתים ונולדים מחדש.

הסיפורים האישיים, האפקטים, ו׳הראיות הנסיבתיות׳ הם החומרים מהם חוצב דובר המתים את סיפורם של הדברים עצמם. הדובר מחקה את תכונות הדברים, מאפשר לדברים לפעול דרכו, מאפשר להם להרגיש ולגעת, לספר את סיפורם שלהם.

הדובר מתמסר לשאלה ולעניין בכדי להתגבר על השליטה של האגו שלו. בכדי להשהות את ההקשרים האישיים והפרטיים דרכם מופיעים הדברים. בכדי לפגוש בהוויית הדברים מבעד לזמנים ולתקופות החיים השונות שעברו, כנוכחות מתמדת. מבעד לריבוי הפרספקטיבות, מעבר להכרה ותפיסה מסוימת או שיפוט. מדען של אינטואיציות, פרפורמר של צורות הדברים (לוגיקה), ׳איש התדרים׳ של תחנת הממסר.

היה נכון להיענות לפניה שמציבים מולך הדברים, ייצר אווירה שתארח אותם, וספר את הסיפור שלהם