נעורים הם רגע מתמשך של הווה טהור (שיעלם). רגע של טוטאליות מופקרת, של סתמיות מתמסרת, של כעס אדיש, אומץ וטיפשות, התעלות ואומללות, בלבול ונחרצות. זמן של חירות המחשבה והרצון - זמנה של היצירה, של אידיאלים הנטועים במחול של יצרים ותשוקות ורצונות והורמונים.

הגוף שליווה אותך עד כה, שהיה ׳הבית׳ לאני, משתנה והופך אחר, לובש צורה מוזרה, מעוררת דחיה ואימה. עדיין לא מובן, עדיין זר, ובכל זאת מפעיל אותנו במלוא העצמה, מוביל אותנו לכאן ולשם. יש דחף וצורך לצאת לדרך חדשה, למצוא לעצמך מקום משלך.

הנעורים הם משחק שכל כולו אמת. זמן של קבלה (ודחיה) ללא תנאים: הכל או כלום. זמן דרמטי שבו הכל נתפס כשחור או לבן, של לוגיקה נחרצת, ושל אמונה עיוורת. זמן שהוא מעשה כשפים. זמן של התהוות והתנסות. מאבק חסר פשר מחד וחסר פשרות מאידך שממנו צומחת ומתעצבת נקודת מבט, זהות, אישיות.

הנעורים הם הזמן שבו נוצרת אינטימיות - בינך ובינך, בינך ובין אחרים. אינטימית שצומחת ומתבררת מתוך בושה, חרדה, פחד, זרות ושיפוט, מתוך תחושת הרפתקה ואומץ ופריקת עול.

זה הזמן להיות מבלי להבין ולהישאר אופטימי.