התמסרות הופכת את המפגש הבלתי נמנע עם המציאות לחוויה. הזמן של ההתמסרות הוא תמיד עכשיו, והחלל של ההתמסרות הוא תמיד רגשי. ההתמסרות דורשת לשחרר שליטה, להסכים להיות כפוף לנסיבות הגורל, לאקראיות ולמקריות של החיים. להיות, לחוות ולפעול מעבר להקשר, במפגש עם משהו חדש, אחר, לא מוכר. במפגש עם השונה והמוזר. היא מציעה לחרוג מעבר ולהרחיב את מי שאנחנו (חושבים שאנחנו): להיות כל כולך מעבר לעצמך. נוכח כל כולך במה שאתה עושה.

התמסרות היא תנועה אל עבר הלא ידוע, מתוך השהיית שיפוט והסרת המגננות. קפיצת אמונה מתוך נכונות להיות ולקחת חלק בכל זאת, על אף אי-הנחת, החשש והמבוכה. להתמקם מעבר לטוב ולרע, מעבר לטעות או לכישלון. להיות אמיץ. לאמץ אל ליבך את התובנה שאפשר להרגיש עוד, לחוות אחרת, לדעת יותר. להשתוקק. להיענות לפיתוי ולגירוי ולתת להן להוביל וללוות אותך - לפעמים בפראות, בדחיפה, לפעמים בשלווה, בנגיעה מרומזת - אל משעולי חיים שטרם נודעו. לעשות את הדברים כמו מתוך מחויבות שלא להניח לפוטנציאל שבקיום להיות מונח לשווא. כמו להניח את המפגש עם העולם כהכרחי.

התמסרות היא הצטרפות.