תחושת השייכות, שמתעוררת בחוויה, מאפשרת לתודעה להרחיק הלאה. אל הקוסמוס. המרחב שבו התודעה מוצאת את השיקוף המוחלט שלה. המרחב של הפסיכוסופיה.

הרחם של הממשות. עוטף מכל עבר, כולו מגע, כולו שייכות. הוא החוץ המוחלט שאין שום דבר חיצוני לו, החוץ המוחלט שבו הכל הופך פנימי.

הקוסמוס מאפשר לתודעה להיות צורה מוחלטת של התפכחות ושותפות גורל. לתפוס את האקראיות והמקריות שבחיים כהכרחיים ומהותיים; לתפוס את הסופיות המתמדת של הנצח; להיות לאיבר של הפעולה היוצרת.

קוסמוס מגלם תובנה כפולה: אתה שייך להכל והכל שייך אליך. אנחנו שייכים, באורח בלתי נמנע לקיום וליקום. כל התנאים תמיד-כבר מתקיימים. זה מקור תחושת הביטחון והשלווה, תחושת האינטימיות, שמלווה את תודעת הקוסמוס. המקור ל׳קפיצת האמונה׳ אל תודעת הסופיות של הקיום בחיים שנמשכים לנצח. קפיצת אמונה שעניינה קבלת ׳פלא החיים׳, ׳נס הבריאה׳, הופעת היש מהאין, ללא תנאי.

הקוסמוס לוקח אותנו הלאה, הלאה ומעבר לרגשות שמתעוררות בחוויה, הלאה ואל עבר שוויון הנפש נוכח ריקוד המציאות.

הקוסמוס אוהב שחושבים אותו.