בעל-המלאכה יודע כי לכל פעולה מידת הדיוק שלה. להבדיל מהפועל ומאיש המקצוע שכבולים לפרספקטיבה האנושית (הפועל כמבצע, ואיש המקצוע כבעל ידע) בעל-המלאכה מביט על העולם מנקודת מבטו של האובייקט, של התוצר. הוא מבקש לגעת בדברים, לייצר אינטימיות, כדי למצות את הפוטנציאל שלהם. לאפשר להם להופיע במיטבם: כראויים.

בעל-המלאכה מגיע אל הידע מתשוקה והנאה, באופן אישי. הוא שם את עצמו בעבודה, ולכן גאה לשים את שמו מאחוריה. המלאכה היא שליחות: מרחב של ערכים ומשמעות שחורגים משימוש, של הנאה ועונג שחורגים ממימוש. מרחב של מסירה: משמר ומחדש של מסורת.

בעל-המלאכה מופיע בהקשר של תרבות ופנאי כאיש ערכים ועקרונות, כסוג של התגברות והתעלות מעבר להישרדות וסיפוק הצרכים. מבעד לנקודת המבט של השימוש בדברים נפתח מרחב של עניין ודאגה, של טיפוח, ושל התענגות. מרחב של איכות, של דיוק ושל הקפדה כאמצעים להשגת יופי. מרחב של שליטה וכפייתיות, חזרה והרגל, התענגות והקרבה (פאתוס).

בעל-המלאכה מציע את התרבות כאתגר: כיצד להחזיק בערכים - בטוב וביפה - מבלי להפוך אותם לתנאים (הכרחיים) לפעולה וחוויה. עומד בהתרסה ובגאווה מאחורי עמל כפיו, מאחורי הפעולה האנושית, הייחודית והחד פעמית, ונוכח הפריצות הכלכלית, התעשייתית, מבטלת הזמן והניסיון.

תן כבוד לתוצר והוא יחזיר לך כבוד בחזרה.