כעס הוא ביטוי של אמונה. יוקדת. בלתי אפשרית ובלתי מתפשרת. חוסר אונים הפוגש בפוטנציאל מדומיין. מחסום ואתגר - קריאה לפעולה מתוך שיבוש הדעת, דחיפות ונחרצות. מפגש ישיר בין הדמיוני לממשי.

הכעס מנכיח את הפער ביננו ובין העולם/האחר - בין הרצוי למצוי. הוא ביטוי בסיסי וראשוני של רגישות למידת הצדק וההתאמה בין השניים. ביטוי של אכפתיות, עניין, תשומת לב ודאגה. גם אם באופן ילדותי, חסר פרופורציה, דבילי, פוגעני. הכעס פורק מתחים. על חשבון אחרים. כאילו אין ברירה אחרת.

כעס הוא אנרגיה שמרנית ואוונגרדית בו זמנית, פרטית וקדומה. אנרגיה הכלואה בגוף. אנרגיה שחייבת למצוא ביטוי, לצאת החוצה, להתפוצץ, לרסק, לשבור, להכאיב. ולהתחיל מהתחלה. אחרת. טוב יותר.

הכעס חושף את העובדה (המצערת) שהאמת צריכה להינתן לאדם (לפחות) פעמיים.

כעס הוא עמידה בתוך שבר. הזדמנות להיות לגיבור הפוגש ביצרו.