הקונפליקט מעורר צורך והצורך מוביל, כידוע, להמצאה. הדיאלקטיקה היא ׳המכשיר הראשון׳ של ההכרה, מכשיר לפתרון קונפליקטים. מקורה בווכחנות, בעימות של תפיסות מנוגדות ליצירת טענה מאחדת: הסדרה. התעמתות ומאמץ והתגייסות לטובת יצירה של סיפור שאותו אפשר יהיה להציג בפומבי, לחלוק, לזכות בהכרה. להתקדם ממנו הלאה. הדיאלקטיקה אינה אלא תורת ההגיון של הדימוי/אשליה׳ (קאנט), והיא תחילתה של התרבות כיחסי כוח וייצור.

הדיאלקטיקה היא מנגנון של עידון המאבק: סובלימציה. היא מאפשרת להחזיק את המתחים, הסתירות והניגודים, המאיימים לקרוע ולפרק, תחת שליטת המחשבה (מושג/דימוי). מנגנון להכלת הריבוי והשפע בכדי להתקדם ולהתפתח. מנגנון לייצור אידיאולוגיה. הדיאלקטיקה מציבה את המחשבה בתוך תהליך מתפתח ומתקדם. בתוך הזמן וההיסטוריה, בתוך החיים החברתיים המשותפים.

הדיאלקטיקה היא סיפור כיסוי שמבקש להפנים ולהכיל את מצוקת היומיום ורחש הקיום. היא ביטוי לאמונה בכוחו של ההגיון.

הנצחת הניצחון של התבונה על הטבע.