דיאלקטיקה היא ׳המכשיר הראשון׳ של ההכרה, מכשיר לפתרון קונפליקטים. מקורה בווכחנות, בעימות של תפיסות מנוגדות ליצירת טענה מאחדת: הסדרה. התעמתות ומאמץ והתגייסות לטובת יצירה של סיפור שאותו אפשר יהיה להציג בפומבי, לחלוק, להתווכח, לזכות בהכרה. ולהתקדם ממנו הלאה. במובן זה, הדיאלקטיקה אינה אלא תורת ההגיון של הדימוי/אשליה׳ (קאנט), מנגנון לייצור אידיאולוגיה, והיא קובעת את התרבות כמרחב של יחסי כוח וייצור.

דיאלקטיקה היא מנגנון של עידון המאבק: סובלימציה. היא מאפשרת להחזיק את המתחים, הסתירות והניגודים, המאיימים לקרוע ולפרק, תחת שליטת השפה (מושג/דימוי). הדיאלקטיקה מארגנת את המחשבה כטיעון, מציבה אותה בתוך תהליך מתפתח ומתקדם, בתוך הזמן וההיסטוריה, בתוך החיים החברתיים והמשותפים.

דיאלקטיקה היא סיפור כיסוי שמבקש להפנים ולהכיל את מצוקת היומיום ורחש הקיום. היא ביטוי לאמונה בכוחו של ההגיון.

הנצחת ניצחון התבונה על הטבע