׳היחס הקבוע׳ של פעולה בהתאם למידה הופך לתבנית, להרגל. אבן בניין לעולם עם משמעות וערך. בתוך החולף והמשתנה מופיעה אפשרות ליציבות. אפשרות ליצירת מבנה ומוסד. אפשרות לחלוק את התפיסה הפרטית עם אחרים.

הסכמות שאנו יוצרים משמשות אותנו לפעול אל מול הכאוטיות של העולם. להכיל את השפע חסר הצורה של החוויה וההרגשה. כמו מילים בשפה: תבניות של זיכרון ושימור, של המצאה וגילוי. התבנית הסכמטית מאפשרת לנו תזוזה ומעבר מהיר מדבר לדבר. וכך, כמו מבלי משים, גם אני מושם תחת תבנית, גם אני הופך לתבנית, ניתן להחלפה, נתון למעקב. צורה כללית, מגבילה, וחסרת ייחוד. קלישאה, ותו לא.

סכמטיזם נשען על אפשרות הפירוק וההרכבה של התפיסות שלנו. במובן זה הסכמה פותחת ומנכיחה את מרחב האפשרויות עבור הפעולה היוצרת. מדגישה את היכולת שלנו ליצור צורות ומבנים מהריבוי הגולמי של הדברים המאיים להביס אותנו. הסכמה מאפשרת לתפוס ולחלוק את מה שחומק וחולף ומשתנה. ליצור תשתית למגע ושיתוף - סמל - אפשרות למפגש ואירוח, אפשרות לפגוש את הזר והמוזר והחדש כחבר משכבר.

​״האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו.״ (ש. טשרנחובסקי)