׳היחס הקבוע׳ של פעולה בהתאם למידה הופך לתבנית, להרגל. אבן הבניין לעולם עם משמעות וערך. בתוך החולף והמשתנה מופיעה אפשרות ליציבות. אפשרות ליצירת מבנה ומוסד. אפשרות לחלוק את התפיסה הפרטית עם אחרים.

הצורות המופשטות שאנו יוצרים משמשות אותנו לפעול אל מול הכאוטיות של העולם. להכיל את השפע של החוויה וההרגשה. כמו מילים בשפה: תבניות של זיכרון ושימור, של המצאה וגילוי. התבנית הסכמטית מאפשרת תזוזה ומעבר מהיר מדבר לדבר. וכך כמו מבלי משים גם אני מושם תחת תבנית, גם אני הופך לתבנית, ניתן להחלפה, נתון למעקב. צורה כללית, מגבילה, וחסרת ייחוד. קלישאה, ותו לא.

הסכמטיזם נשען על אפשרות הפירוק וההרכבה של התפיסות שלנו. במובן זה הסכמטיזם פותח ומנכיח את מרחב האפשרויות עבור הפעולה היוצרת. מדגיש את היכולת שלנו ליצור צורות ומבנים מהריבוי הגולמי, חסר הצורה של החוויה המאיים להביס אותנו. הסכמטיזם מאפשר לתפוס ולחלוק את מה שחומק וחולף ומשתנה תדיר. ליצור תשתית למגע ושיתוף - סמל - אפשרות למפגש ואירוח, אפשרות לפגוש את הזר והמוזר והחדש כחבר משכבר.

״האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו״ (ש. טשרנחובסקי)