המורכבות והשיתוף עומדות בבסיס חוויית היופי.

היופי מתאר מצב שבו המשחק החופשי של מכלול כושרי התפיסה שלנו מתקיימים בתנועה ובהתאמה (הרמוניה). רוצה לומר, יופי הוא שיפוט של רגש של הנאה חושנית (ממורכבות).

החוויה וההנאה הם עניינים פרטיים ואישיים. רוצה לומר, מעוצבים ונקבעים על ידי כוחות ותנאים ׳חיצוניים׳. חלקם הכרחיים (כמו מנעד הרגישות שלנו) חלקם תרבותיים ואידיאולוגים. היופי מציין תהליך ושיח (׳פנימי׳) שבו אנו מבקשים להשתחרר מאחיזתו של האגו, להשתחרר מאותם כוחות חיצוניים שמגבילים את החוויה והתודעה, לחשוף (שוב) את מידת האנושיות שעומדת בבסיס של מי שאנחנו כאנשים פרטיים. להיות ׳לסובייקט-מורחב׳. שותפים במין האנושי.

היופי דורש פנאי - לפנות זמן ומרחב לתודעה להתרחב הלאה מעבר לאישי ולהתמקם בלב החוויה כבן-אנוש.