מורכבות ושיתוף עומדים בבסיס חוויית היופי. יופי מתאר מצב שבו המשחק החופשי של מכלול כושרי התפיסה שלנו מתקיימים בתנועה ובהתאמה (הרמוניה). רוצה לומר, יופי הוא שיפוט של רגש של הנאה חושנית ממורכבות.

חוויה והנאה הם עניינים פרטיים ואישיים. רוצה לומר, מעוצבים ונקבעים על ידי כוחות ותנאים ׳חיצוניים׳. חלקם הכרחיים (כמו מנעד הרגישות שלנו) חלקם תרבותיים ואידיאולוגים. חוויית היפה מציינת תהליך ושיח (׳פנימי׳) שבו אנו מבקשים להשתחרר מאחיזתו של האגו, להשתחרר מאותם כוחות חיצוניים שמגבילים את החוויה והתודעה. היופי חושף (שוב) את מידת האנושיות שעומדת בבסיס של מי שאנחנו כאנשים פרטיים. מאפשרת להיות ׳סובייקט-מורחב׳. שותפים במין האנושי.

יופי דורש פנאי: לפנות זמן ומרחב לתודעה להתרחב הלאה מעבר לאישי ולהתמקם בלב החוויה כבן-אנוש.

אפשר ליופי לארגן את חוויית הקיום.