מרחב החלום והחלימה הוא מרחב של זמן מופקע. מרחב של אובדן שליטה ואגירת כוחות, של בריחה וחופשה מהמציאות. מלכודת. זמן שבו הטבע לוקח את המושכות וקורא לך לנוח, לעצום עיניים, לשחרר אחיזה. זמן להשתקם. להילכד במשהו גדול ממך, ברשת שטווה היקום כדי לחשוב את עצמו דרכך.

החלום הוא מרחב קיומי של אינטואיציות אחרות, של חלל וזמן לא ליניארים - של ניסיון בלתי אפשרי. ובכל זאת טבעי, הכרחי, יומיומי. האופן שבו היקום חושב את עצמו באמצעותנו; מאפשר לנו להיטמע ולקחת חלק במחשבת הדברים. בחלום אנחנו הופכים להיות חלק ממארג התבונה של הטבע. מצטרפים למרחב של אינטימיות שבו התודעה הפרטית פוגשת בתודעה הכללית, הופכת תיירת בעולמה שלה.

זה זמן לתת לדברים לזרום בדרכם, לתת לרוח לעורר דברים מרבצם, להניע ולארגן את המציאות מתוך אי-פעולה.

חלימה היא המעיין הנובע של ממשות הדברים