עניינה של האינטימיות הוא באפשרות לחלוק-יחד את עצמי. באפשרות לחשוף את עצמי במערומי, עם הפגמים, המצוקות, התשוקות והסיפורים שלי. ביכולת להכיל את אלו של האחר. מקום לעלות שאלות על אודות הסודות שלנו. האינטימיות פותחת מרחב שבו אפשר לעבוד, להכיר ולהפוך את הסוד לעובדה. בכדי שנוכל לספר סיפור אמיתי, לייצר תשתית של כנות לחיי היומיום.

במציאות שבה הגוף והמיניות הפכו סחורות והחשיפה הצטצמה למופעי התערטלות ופריצות - האינטימיות הפכה פורנוגרפית. כשהדברים אינם אלא מערכות של פיתוי וגירוי - אובייקטים של תשוקה - כשהניכור הפך אורח חיים, האינטימיות הופכת לשאלה ואתגר. הרצון בקרבה מתחדד, הצורך להרגיש ולחבור למען הדורות הבאים והבטחת העתיד דורש מענה.

​אינטימיות ממקמת אותנו שוב ב״גן עדן״ - אחד מול השני במערומים - לאחר הגירוש, קוראת תיגר על יחסי הטבע והתבונה שמקורם בפיצול, בבושה ובחרדה. היא מוליכה אותנו בעקבות הסקרנות, אל מעבר לשיפוט ולקביעה. פותחת מרחב של התמזגות המחשבה, הרגש והגוף. האינטימיות מסיטה את המחשבה והפעולה למרחב של חושניות - מרחב ארוטי של פיתוי וגירוי ללא תכלית, מעבר לניצול ולדיכוי. מעבר לרווח ולקראת רווחה.

אינטימיות הופכת אותנו ל׳פחות-מאחד׳ שהוא ׳יותר מאחד׳.

​כמידת הביטחון כך מידת החשיפה, וכמידת החשיפה כך מידת האינטימיות.