האכזריות קשורה להתעלמות והימנעות מהמחשבה על התוצאות והשפעות והאפקטים של הפעולה מעבר לעצמי. היא כרוכה בניתוק וצמצום והכחדה של החיים, בשלילה ופגיעה בתנאי הקיום. (לכן לא פעם השעמום מניע לאכזריות.) ביצירת היררכיות של חזק וחלש, של עודפות של כח לטובת ניצול ודיכוי.

האכזריות פוגעת הן במי שמתאכזר, שחייב בשל כך לצמצם את הרגישות והפעולה שלו לתסכול ועונג (פרטיים ורגעיים), וכמובן ביחס למושא האכזריות.

כל שיפוט וקביעה הם פוטנציאל לאכזריות, לכן לא פעם דברים טבעיים והכרחיים - כמו מוות או מחלה נדמים לנו כאכזריים. לכן היא סכנה שאורבת לפתחה של כל פעולה יוצרת. כל צורה של אכזריות - גם כזו הכרחית - היא צורה של התעללות ולכן מסוכנת.

האכזריות אורבת כמו צידה האפל של הסופיות. כמו טעמה המר של פעולה. הרגע שבו המצפון הופך מנגנון של אכזריות, באשר הוא הופך את האחריות להסבר וצידוק, הגבלת האחר אל תוך דימוי.

אכזריות מתקיימת בפער שבין המובן (הכאב) והלא מובן (הסיבה, המשמעות). רגע הולדת הסובלימציה והתרבות. וזאת יש לומר, התרבות כמו הצרכנות הם מנגנונים של אכזריות, באשר הם מפתים ומאפשרים להינות ממצוקה אלימות וכאב. היא לעולם ביטוי של התשוקה לשלוט ולהתגבר על הסופיות. החזקת הסופיות בחיים. ביטוי של תסכול שמחפש פורקן.


עיקרון: כמידת הכהות כך מידת האכזריות.