מקורה של חוויית הנשגב במפגש עם עוצמה הגדולה מהיכולת להכיל אותה: עוצמת הנוכחות של הקיום. רגש של עוצמה מפרקת ומטלטלת שנחוויית בו-זמנית כרגע של בהירות ופשטות. רגע של שלווה סוערת.

הנשגב הוא חוויה של התעלות שמקורה בפחד ואימה. חוויה שעניינה עמידה של אדם מול מה שאינו יכול לתפוס כ״עצמו״ (׳חזרתו של המודחק׳). מפגש עם תובנה שהיא רגש, המחלחל ומעורר לחיים כל אטום בגוף. רגש שהוא תובנה המערערת את המערכות כולן ומציב אותן מבעד לפרספקטיבה של היקום. בדידות שמציבה אותנו אל מול ועם התשוקות שלנו. בדידות שממנה אנו פוסעים מעבר לתודעה, מעבר לשיפוט ולביקורת של האחר, מעבר לתועלתנות שמארגנת את החיים. ולפתע הכל הופך באחת למרחב של פוטנציאל כביר ואינסופי.

הנשגב הוא הרגע שבו אנו נחשפים לכוח מקביל וזהה בעצמתו לכוחות הבריאה האימתניים הקיים בנו. רגע של התפכחות ותביעה מחודשת של מה שתמיד-כבר שייך לנו: האנושיות שלנו. הזדמנות להתפרק ממי שאתה בכדי להפוך ולהיות למי שאתה.

״נשגב הוא מה שעצם האפשרות לחשוב אותו מוכיחה כושר-נפש, העולה על כל קנה מידה של החושים.״ (קאנט)