נקודת המבט האישית מתחילה לטוות רשת של קשרים, רשת של שייכות. זמן הופך למרחב. זמן משנה את המרחב. מעורר את המתחים שבין האישי והחברתי. ערבות ועזרה הדדית, נאמנות ובוגדנות, תועלתנות והנאה, חופש ואחריות עומדים למבחן. קשרים נרקמים וקשרים נפרמים. קשרים מייצרים תנאים וסדר והיררכיה. מארגנים ׳סביבת חיים׳ בהתאם למידת החשיבות והעניין והדאגה שלנו. נקבעים בהתאם למידת הנוכחות והאינטנסיביות, התלות והצורך. והתקווה. כמו שיקוף, תמונת מצב, של מערכת הערכים שלנו.

הקשרים הופכים אותנו לחלק ממערכת מורכבת. פרט בתוך מכלול - שלא תמיד בטובתנו, שלא תמיד מתוך רצון או בחירה. אך יחד עם זאת לעולם תחת הכרעה. מרחב שפועל תחת הלוגיקה שהכל קשור בהכל, שכל קשר הוא חלקי אך ממשי, שיש צורות ואופנים שונים של יחסים, ושבבסיס היחסים עומדים אמון ואמונה. הקשרים מציבים אותנו אל מול עולם של יחסי כוחות, ומעוררים מחשבות על התאמה, איזון וצדק.

המציאות משתנה, בני אדם משתנים, מצבי עניינים משתנים - חיבורים וקשרים עומדים למבחן. חושפים את ההתעקשות ואת המחיר בלהישאר יחד ולפעול יחד - בכל זאת ועל אף סכנת הפירוק המרחפת מעל כל מערכת. מזכירים לנו את ההבדל שבין להביא לידי קיום - ליצור, לברוא - לבין לקיים, להמשיך ולפעול. להחזיק מעמד אל מול הייאוש והכעס, אל מול תחושות חוסר הסיפוק והמוגבלות. מציבים בפנינו את המחוייבות והאחריות שנקשרים בקשרים. מזכירים לנו שנדרשת עבודת תחזוקה להמשך הקיום.

בלי קשרים אין חופש