הידיעה הסקרנית שעניינה הפניית המבט החוצה פונה כעת פנימה. הופכת חקרנית. מחפשת צידוק עצמי ותיקוף פנימי. מכונת החיים המודעת, המכניסה ופולטת ללא הרף, החלה לפעול. מיתוסים נבראים, אידאות נחשבות, ערכים מוכרעים בכור המצרף של הנפש. עידן ההיסטוריה והמדע, הרפלקסיה והחטא, מגיח. העידן האנתרופוצנטרי והאנתרופומורפי, העידן שבו הפך האדם למידת הדברים, החל.

האדם ניצב מנגד לטבע, מבקש לרתום את כוחות הטבע לטובת כוחות המחשבה. עד שאין בהם צורך יותר. המציאות הופכת חלום אידיאלי מסויט. חלום שמונע מהפחד להתעורר. מהפחד לאבד את המובן והמשמעות שממעניקים הביקורת והשיפוט. מהעוצמה שבשליטה. המכונה האנושית, המתקפת את עצמה ואת עולמה מתוך עצמה, מתעצמת והופכת להקשר כולו, נסוגה מהשלכות פעולת הידיעה.

הציווי ״דע את עצמך״ מתעורר אל מול מצוקה ותקלה. מופיע כצעקה. ציווי שדורש בכל זמן לשוב ולהתעדכן. ציווי שאדם יכול לומר רק לעצמו, ולא לאחר. שהרי ככל שתדע את עצמך יותר כך תשתחרר מעצמך.



מה יכול אדם לומר רק לעצמו? (התשובה: את האמת)