עימות הוא ׳תוצר לוואי׳ הכרחי ובלתי נמנע של הקיום. של הרצון והצורך להציב את עצמך בעולם, בינות לדברים, אל מול אנשים, מתוך העוצמה והכוח של מי שאתה. מקור לפחדים וחששות, לריגוש והתעלות. לצמיחה ודיכוי. מפגש עם כוחות פראיים, חבויים ולא פעם מוכחשים, המזמן פעולה מעבר ׳לשיקול הדעת׳.

לכן יש להישמר מלהפוך את העימות לעיקרון פעולה - לאלימות - ביטוי של כוח גרידא: חזק אל מול חלש. להישמר מלהפוך את העימות לריב. לצמצם עצמנו למסגרת היכולות והאפשרויות שנקבעו עבורינו. עניינו של עימות הוא בהצבת גבולות, ולא בהצבת תנאים. בחשיפה ודאגה של מה שחשוב לך. ככזה הוא יכול לשמש בסיס לקהילה ושיח מתוך עניין.

עימות קורא להפוך את נקודת המבט הסבילה - היותנו ׳קורבן של נסיבות׳ - למצב פעיל: אתה הגיבור של החיים שלך. הגיבור הטראגי של החיים שלך. הוא מחלץ את האופי שבבסיס הפעולה: התמדה (חזרה), התגברות, ויתור וסיבולת; והוא מציע הזדמנות להיות מי שאנחנו: יודעי טוב ורע. ישרים במעשינו. מסוגלים להכריע: מה שווה עימות.

נצל את תחושת העוצמה והרגשת החיות המועצמת להציע עימות שעניינו דאגה ושותפות.