״הנה אדם״ מכריז ישו על עצמו, מציב עצמו כבן האלוהים, גילום של האלוהי הטהור הרוחני בבן אדם. הופך עצמו לדגם של אדם. גילום של הרוח, של התשוקה, בבשר, בחושניות (אסתטיקה). חזרה שוב אל העולם. לאחר החרדה, ומתוך התמקמות בתשוקה. בכדי להיות לדבר. להציע מבנה של אמונה, הסדרה של יצרים ותשוקות, מתוך נפילה חופשית אל לב הקיום.

אתה עומד על פצצה, דרוך, מלא חיות. החרדה מפנה מקומה לתחושת עונג שמציפה אותך. אתה מרגיש את הרוח והעוצמה עליה אתה רוכב, פוטנציאל ההרס מוכל בקור הרוח. זהו רגע האמת. לבד עם עצמך ועם המחוייבות לפעולה. זה הזמן לשחרר שליטה ולסמוך על גורלה של הפעולה, על האפקט של המעשה מעבר לשיפוטי תועלת ומוסר. זמן לעמוד על שלך, לקרוא תיגר, להתרומם (מכסא העבודה) ולעמוד עליו. לחשוף את הנוצות האמיתיות שלך. זמן להפוך את הפעולה שמתארגנת כעבודה ששכרה בצידה למלאכה: לשליחות.

נשום עמוק, זכור למה אתה עושה את מה שאתה עושה, פרוש כנפיים, והיה האיש.